כוונת שיתוף בין ידועים בציבור: המבחן האמיתי
במשפט הישראלי, הסוגייה של כוונת שיתוף בנכסים בין בני זוג לא מסתיימת בהכרח ברישום פורמלי של בעלות או בהסכם ממון כתוב. בפרט כאשר מדובר בידועים בציבור. כאשר מדובר בידועים בציבור, המשפט נדרש לבחון מערכת יחסים שלמה, חיה, אנושית, ומורכבת, כדי לקבוע האם נוצר שיתוף רכושי, והאם לבן או בת הזוג קיימת זכות קניינית ממשית בנכס הרשום על שם הצד השני. שאלות אלו הופכות מורכבות במיוחד כאשר מדובר בדירת מגורים, שהיא לא אחת הנכס המשמעותי ביותר של התא המשפחתי, ולעיתים גם מוקד ההגנה החברתי היחיד שנותר לאחד הצדדים לאחר פרידה.
פסיקות בתי המשפט בישראל הכירו לאורך השנים בזוגות ידועים בציבור כבני זוג לכל דבר, בכל הנוגע למערכות יחסים זוגיות יציבות, המגלמות אורח חיים משותף. עם זאת, ההכרה בזוגיות ככזו אינה מובילה בהכרח להכרה בשיתוף רכושי של כלל הנכסים, של חלקם או שיתוף בנכס ספציפי. ההבחנה בין הזוגיות עצמה לבין ההשלכות הרכושיות הנובעות ממנה היא הבחנה מהותית, והפסיקה חזרה והדגישה כי השיתוף אינו נבחן רק על פי משך החיים המשותפים, אלא בעיקר לפי מכלול נסיבות המעיד על כוונה סובייקטיבית ואובייקטיבית ליצור שיתוף בנכס מסוים.
במסגרת ערעור אשר הוגש לאחרונה לבית המשפט העליון, התבקש בית המשפט לבחון מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים, בה נרכשה דירת מגורים במהלך הקשר המשותף אך נרשמה רק על שם אחד הצדדים. השאלה המרכזית שעמדה להכרעה הייתה האם הצד הלא רשום, דהיינו בת הזוג, הידועה בציבור, יכולה לטעון לשיתוף בנכס, על אף שלא השקיעה בו כספית בפועל, לא הייתה בעלת זיקה חוזית לרכישה, ולא הייתה שותפה פורמלית להלוואת המשכנתא.
לטענת המערערת, מערכת היחסים שנמשכה קרוב לשלושה עשורים כללה ניהול משק בית משותף, תרומה יומיומית לצד השני, שותפות מעשית ומלאה באורח החיים, והסתמכות על מצגים משתמעים מצד בן הזוג בנוגע לעתיד משותף ולנכסים המשותפים. על פי גרסתה, גם אם לא הוכחה השקעה כספית בנכס, הרי שהמאמץ המשפחתי המשותף, והתרומה לקשר, סיוע בגידול ילדיו, ואחריות יומיומית על תחזוקת הבית מהווים אינדיקציה מובהקת לכוונת שיתוף.
מנגד, טענות המשיב התמקדו בהיבטים הפורמליים של הבעלות: הדירה נרכשה מכספו הפרטי, נרשמה על שמו בלבד, לא נכרת הסכם שיתוף או הסכם ממון, ולא הייתה כל התחייבות כלפיה בכתב או בעל פה להענקת זכויות בדירה. עוד נטען כי בין הצדדים התקיימה לאורך השנים הפרדה רכושית בפועל, לרבות חשבונות בנק נפרדים ואי מעורבות של המערערת בניהול הנכסים.
הערעור מבקש מבית המשפט העליון לבחון מחדש את הגבולות המשפטיים של כוונת השיתוף, בעיקר במקום שבו לא קיימים הסכמים כתובים או ראיות כלכליות מובהקות, אך כן קיימים חיים שלמים של שותפות אנושית. ההכרעה בין גישה פורמליסטית לבין גישה מהותית תלויה בין היתר במשקלו של "המבחן הסובייקטיבי", שלפיו נבחנת כוונת הצדדים מתוך נסיבות חייהם, התנהלותם המשותפת, ואופן חלוקת התפקידים ביניהם. הבחינה המשפטית איננה מתמצה בשאלה האם הצד השני שילם עבור הנכס, אלא האם הצד הרשום התכוון לשתף אותו בזכויות בו, גם אם לא ניתנה על כך התחייבות מפורשת.
הדירה במקרה זה, כמו ברבים מהתיקים הנדונים בבתי המשפט למשפחה, לא שימשה רק כקורת גג אלא כמסגרת משפחתית לכל דבר, מקום מרכזי בחיי המשפחה שעוצב, טופל ונוהל יחד. המציאות שבה בן זוג אחד מקבל לידיו את כל זכויות הבעלות, בעוד הצד השני נשאר תלוי לחלוטין ברצונו הטוב, יוצרת פערים מהותיים בצדק ובאיזון היחסים. לא בכדי הדגישה הפסיקה שוב ושוב כי דירת מגורים מהווה "גולת הכותרת של השיתוף", וכי אין לראות בה נכס פרטי רגיל כאשר היא שימשה כביתו של התא הזוגי במשך שנים רבות.
הצורך בהכרה במאמץ הלא ממוני של בן הזוג הלא רשום נעשה קריטי במיוחד כאשר מדובר בקשרים ארוכי שנים שלא הוסדרו פורמלית, ולעיתים גם לא ניתנה בהם הזדמנות אמיתית לאותו צד לדאוג לעצמו להסדר רכושי. המאמר הזה אינו עוסק בזוגות צעירים הנכנסים יחד לדירה משותפת, אלא בדיוק באותם מקרים גבוליים, שבהם השיתוף נבנה עם השנים, נרקם מתוך החיים עצמם, ומבקש הכרה בדיעבד.
לסיכום, הערעור שהובא לבית המשפט העליון אינו רק סיפור אישי, אלא מקרה מבחן חברתי ומשפטי לעידן בו יותר ויותר בני זוג בוחרים שלא להינשא, אך מקיימים חיים זוגיים לכל דבר. הוא מעורר את מערכת המשפט לשוב ולבחון מהם הקריטריונים ההוגנים והמאוזנים לבחינת כוונת שיתוף בנכס משמעותי כמו דירת מגורים, כאשר אין הסכם פורמלי אך יש חיים משותפים שלמים, ושאלה אחת מהותית: האם הצדדים ראו זה בזו שותפים לא רק לאהבה אלא גם לרכוש?
כאן נכנס עורך הדין מומחה לסוגיית הידועים בציבור שיבנה אסטרטגיה משפטית ייחודית כדי לאפשר לידועה בציבור לקבל את חלקה בדירת המגורים. הניסיון בסוגיות אלה יאפשר לעורך הדין לבנות לך תביעה לבית המשפט שתכיר בזכויותייך לדירת המגורים המשותפת.
הבהרה משפטית:
המידע המובא במאמר זה נועד לצורכי העשרה בלבד, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.