אפוטרופוס משפטי הוא אדם או גוף שממנה הרשויות, בעיקר בתי המשפט, לטיפול בענייניו של אדם שאינו מסוגל לנהל את ענייניו בעצמו באופן מלא או זמני, זאת בהתאם לסמכויות הניתנות לו על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב–1962.

על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אפוטרופוס הוא נציג שמטרתו לדאוג לטובת האדם שמונה לו (המכונה "האדם שמונה לו אפוטרופוס" במקום "חסוי" בעקבות תיקון החוק ב-2016) בנושאים שונים, כגון עניינים משפטיים, רכושיים, רפואיים ואישיים. האפוטרופוס מייצג את האדם בכל פעולה משפטית ונושא באחריות לשמירת זכויותיו ולקידום טובתו, תוך התחשבות במצבו, רצונותיו וצרכיו.

סוגי אפוטרופוסים

• אפוטרופוס טבעי: לדוגמה, הורים של קטינים, שאוטומטית משמשים כאפוטרופוסים של ילדיהם עד הגיעם לגיל 18.

• אפוטרופוס ממונה על ידי בית המשפט: במקרה של אדם בגיר שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, בין אם מדובר בפסול דין או באובדן כשירות זמני או קבוע, בית המשפט ממנה אפוטרופוס. מינוי זה נעשה לאחר בחינת העניין, לרוב בליווי חוות דעת רפואית ותסקיר עובד סוציאלי. ניתן למנות אפוטרופוס לאדם בשלמות או בנושאים מוגדרים בלבד (כגון אפוטרופוס לרכוש, לגוף או לדין).

סמכויות וגבולות

האפוטרופוס מוסמך לפעול בשמו של האדם ולבצע את כל הפעולות הדרושות לקיום ענייניו, אך סמכויותיו אינן בלתי מוגבלות. ישנן פעולות מסוימות שדורשות אישור בית משפט מראש (למשל, מתן ערבות, מכירת דירה או נטיעת הליכים משפטיים מיוחדים). נדרש מהאפוטרופוס לנהוג בהתאם לטובת האדם ולהפעיל שיקול דעת מושכל, לפעמים בהתחשב גם ברצונותיו אם ניתן ללמדם.

פיקוח ושליטה

האפוטרופוס נמצא תחת פיקוח של בית המשפט והאפוטרופוס הכללי, אשר דורשים ממנו דיווחים ולפעמים אישורים לפעולות מסוימות. בניגוד לייפוי כוח מתמשך, באפוטרופסות המנהלית בית המשפט שולט בייצוג ובניהול העניינים של האדם במישרין.

התפתחויות משפטיות

בשנים האחרונות, ובמיוחד עם תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות משנת 2016, חלו שינויים משמעותיים בהגדרות ובמקרים של מינוי אפוטרופוס. ניתנה עדיפות להליכים חלופיים כגון ייפוי כוח מתמשך ותמיכה בקבלת החלטות, אשר מאפשרים לאדם לשמור על זכות ההחלטה ככל שניתן ולמנוע מינוי אפוטרופוס כמענה ראשון.