הפסיקה המשפטית בישראל על חלוקת נכסי עיזבון מתעדכנת תדיר, כאשר בשנת 2025 ניתנו פסקי-דין חשובים המעצבים את עקרון שמירת השוויון בין יורשים, הגנה על זכויות יורש-קטין ושימת דגש על גמישות פרשנית לפי נסיבות כל מקרה. לאחרונה מתחדדת ההלכה לפיה בית המשפט מוסמך (ואף מחויב) לבדוק האם חלוקת עיזבון בהתאם להסכם או צוואה אכן מממשת את עיקרון "כוונת המצווה", ואם לא, רשאי הוא להתאים את החלוקה לתנאים המשתנים ולצורכי הצדדים.

פסיקה עדכנית מדגישה:

• חלוקת העיזבון צריכה להתבצע בהתאם להוראות החוק, אך ייתכנו חריגים כאשר פרשנות ההסכם או צוואה אינה ברורה, או כאשר ההוראות מגבילות באופן לא סביר את זכויות אחד היורשים.

• ניתן להכיר בפרשנות גמישה להסכמי חלוקה – למשל, במקרה בו התנאים הכלכליים השתנו או סביבת המשפחה דורשת התאמות, רשאי בית המשפט לחלק את נכסי העיזבון מחדש בהתאם לעקרונות הצדק וההגנה על חלש.

• בפסיקה נתונה התייחסות גם לשאלת שווי הנכסים נכון למועד החלוקה, בדגש על שווי עדכני ולא על הערכות ישנות שהיו בעת הפטירה.

• סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין מחדד שהחלוקה הראשונית בין יורשים לא תיחשב "מכירה" במיסוי, רק אם מדובר בחלוקה ראשונה לפי ההסכם או הצו וכשכל צד מקבל רכוש מתוך העיזבון.

• פסיקה עדכנית מאפשרת למי מהיורשים לערער על אופן החלוקה, במיוחד כאשר מראים שינוי נסיבות כלכלי משמעותי, או הוכחה של ניצול/השפעה בלתי הוגנת בעת ניסוח ההסכם.

• קביעות בתי המשפט מדגישות שקלול תרומת כל יורש לשימור או השבחת הרכוש לאחר פטירת המוריש, והדבר עשוי להשפיע במקרה הצורך על החלוקה בפועל, תוך מינוי שמאי ועדכון שווי לפני חלוקה.

מגמות מרכזיות

• מגמה של "גמישות פרשנית" תוך שמירה על כוונת המצווה ותום-לב מתפתחת: בתי המשפט בודקים לא רק את המסמך הפורמלי (הסכם או צוואה), אלא גם את הדרך שבה צוואה חולקה בפועל ומהי ההסתמכות של היורשים על התחייבויות הדדיות שגובשו בתום לב.

• ניכרת עלייה בפניות לערכאות בעקבות שינויים חדים בשוק הנדל"ן שמובילים ליורשים לבקש חלוקה עדכנית לפי שווי הנכסים ביום התביעה ולא ביום הפטירה.