אכיפת החלטות בית משפט בניכור הורי
פסק הדין עוסק במקרה חריג וחמור של ניכור הורי, שבו האב (המשיב) נמנע בעקביות מלקיים את החלטות בית המשפט שנועדו לעודד קשר בין שני קטינים לבין אמם (המבקשת). הדיון התקיים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בפני השופט נמרוד פלקס וניתן באפריל 2017.
בית המשפט קבע מספר החלטות קודמות להפניית הצדדים להליך טיפולי אצל ד"ר פלוני, במטרה לשקם את הקשר בין הילדים לאמם. בהחלטות הודגש כי האב מחויב בחובה אקטיבית לעודד את ילדיו לקיים קשר טוב ומשמעותי עם האם, וכי מדובר בחובה משפטית מחייבת ולא בהמלצה.
ואולם, בפועל, האב סירב לשתף פעולה, סיכל הליכים טיפוליים, ואף העלה איומים כלפי ד"ר פלוני. בתגובותיו לבית המשפט כתב כי מדובר ב"רעיון אבסורדי" וכי לא ייטול חלק ב"טיפול כפוי".
קביעות בית המשפט בעניין הניכור ההורי
מהעדויות והדו"חות המקצועיים עלה כי הילדים פיתחו תסמונת ניכור הורי כלפי האם. בית המשפט הסביר כי מדובר במצב שבו הילד מסרב לקיים קשר עם אחד ההורים עקב השפעת ההורה האחר. השופט ציין:
"תסמונת הניכור ההורי מזיקה מאד להתפתחותו של הילד… היא יוצרת אצלו תפיסה חד-מימדית של אנשים ושל מערכת יחסים ומעוותת במיוחד את ההבנה שתהיה לו על מהות של מערכות יחסים בתוך המשפחה."
הפסק הדגיש את ההשלכות הקשות של מצב זה: עיוות חשיבה, חוסר אמון בבני אדם, נטייה להשתמש במניעת אהבה כאמצעי ענישה, וקושי לבנות קשרים אינטימיים בריאים בעתיד.
הבסיס הנורמטיבי להטלת סנקציות
השופט פלקס קבע כי "בשלה העת להשית על המשיב סנקציות, אשר תכליתן הבאתו לציית להחלטות בית המשפט". הוא נימק זאת בשני מקורות נורמטיביים מרכזיים:
-
סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 – מקנה לבית המשפט סמכות לנקוט אמצעים זמניים או קבועים לשמירה על ענייני קטין.
-
סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 -מקנה לבית המשפט סמכות לנקוט הליכי ביצוע של החלטותיו.
לצד אלה, הסתמך בית המשפט על הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (סעיפים 13, 66א, 66א(4א)) המאפשרות להטיל הגבלות על חייב – לרבות עיכוב יציאה מן הארץ, איסור שימוש בכרטיסי חיוב, שלילת רישיון נהיגה – כדי לאכוף החלטה שיפוטית. כמו כן, הזכיר השופט את חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 ואת פקודת בזיון בית משפט המאפשרת להטיל קנס או מאסר בגין הפרת צווים.
הפסיקה שצוטטה
בפסק הדין שולבו הפניות לפסיקה קודמת:
- רע"א 3009/02 פלוני נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872, 884 (2002) – על סרבנות קשר כתופעה מזיקה ועל הצורך בהתערבות טיפולית מיידית.
- עמ"ש (ת"א) 60592-03-15 ק' ל' נ' י' פ' (2015) [פורסם בנבו] – הכרה בזכות הילד לממש קשרים טובים עם שני הוריו.
- תמ"ש (ב"ש) 3089-05-13 אלמונית נ' פלונים (2014) [פורסם בנבו] – סמכות בית המשפט לנקוט הליכי אכיפה בענייני קטינים.
האיזון בין אכיפה לפגיעה בקטינים
בית המשפט קבע כי יש להפעיל אמצעים מידתיים שיכבידו על האב אך לא יפגעו בשגרת חיי הילדים. לכן, למשל, לא נשלל ממנו רישיון הנהיגה (כדי שיוכל להסיע את הילדים), אך הוטלו עליו מגבלות משמעותיות:
- עיכוב יציאה מן הארץ עד החלטה אחרת.
- איסור שימוש בכרטיסי חיוב.
- חיוב בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪ לטובת האם.
השופט ציין כי מטרת ההגבלות היא אחת – להביא את האב לפעול אקטיבית לשיקום הקשר:
"על המשיב לפעול אקטיבית לשם חידוש קשר טוב ומשמעותי בין הקטינים לבין המבקשת."
פסק הדין זה מהווה דוגמה מובהקת לשימוש בכלי האכיפה שבידי בית המשפט לענייני משפחה לצורך טיפול במקרי ניכור הורי. ההכרעה מלמדת כי בית המשפט אינו מסתפק בהמלצות טיפוליות, אלא מוכן להפעיל סנקציות קשות כדי להגן על טובת הקטינים.
המסר ברור: החלטות שיפוטיות בענייני קטינים הן מחייבות, והורה שמפר אותן – במיוחד במקרים של ניכור הורי – עלול לעמוד בפני מגבלות חמורות שיגבילו את חירותו האישית עד שיפעל לשיקום הקשר.
תקציר:
פסק דין 4287-07-15, פלונית נ' אלמוני, ניכור הורי, סרבנות קשר, משמורת ילדים, אכיפת החלטות בית משפט, עיכוב יציאה מהארץ, איסור שימוש בכרטיס אשראי, פקודת בזיון בית משפט, חוק ההוצאה לפועל, סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית, סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, פסיקה בנושא ניכור הורי, סנקציות על הורה, טובת הקטין.