איזון משאבים הוא אחד ההיבטים המרכזיים בהליכי גירושין בישראל, והוא מוסדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. הכלל הבסיסי קובע כי עם פקיעת הנישואין, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית משווי כלל הנכסים והזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים. עם זאת, החוק קובע חריגים חשובים, ובראשם החרגת ירושות ומתנות.

הכלל החוקי: מה לא מתחלק?

על פי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, לא ייכללו באיזון המשאבים:

נכסים אלה נקראים "נכסים חיצוניים" ונשארים בבעלות הבלעדית של בן הזוג שקיבל אותם, גם לאחר הגירושין.

חריגים לכלל: מתי ירושה או מתנה כן יתחלקו?

למרות ההחרגה, קיימים מצבים בהם בית המשפט יכלול ירושה או מתנה במסגרת איזון המשאבים:

  1. כוונת שיתוף
    אם ניתן להוכיח כי בן הזוג שקיבל את הירושה או המתנה התכוון לשתף את בן הזוג האחר, אז הנכס יכול להפוך למשותף. לדוגמא:

  1. השבחה בזכות מאמץ משותף
    כאשר ערך נכס ירושה או מתנה הושבח באופן משמעותי במהלך הנישואין, כתוצאה מהשקעה משותפת של זמן, מאמץ או כסף, ניתן לכלול את ההשבחה באיזון המשאבים.
    לדוגמה, שיפוץ מקיף של בית שהתקבל בירושה במימון משותף.

מתנות בין בני הזוג

באופן כללי, מתנות שניתנות בין בני הזוג במהלך הנישואין נחשבות לנכסים פרטיים. עם זאת, אם מדובר במתנה מהותית שניתנה כחלק מהחיים המשותפים ותוך כוונה ברורה לשתף, בית המשפט עשוי לראות בה נכס משותף.

היבט הסכמי: הסכם ממון

בני זוג יכולים להסכים מראש, באמצעות הסכם ממון, שגם ירושות ומתנות יהיו חלק מהרכוש המשותף. ההסכם, אם אושר כדין, מחייב את הצדדים וגובר על הוראות החוק.

סיכום עקרונות מרכזיים

ההכרעה בשאלת הכללת ירושות ומתנות באיזון המשאבים תלויה בנסיבות הספציפיות, בהתנהלות בני הזוג ובאיכות הראיות המוצגות לבית המשפט.

הערת אחריות: האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. אין להסתמך עליו מבלי לקבל ייעוץ משפטי מותאם לנסיבות המקרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *