רקע והשתלשלות ההליך
-
מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר העביר את המשמורת של שני ילדים (ילידי 2007 ו-2008) מהאם לאב, בשל קביעה שמתקיימת "תסמונת ניכור הורי" חמורה.
-
קודם לפס"ד זה, המשמורת נקבעה אצל האם בפסק דין משנת 2012, בעקבות חוות דעת שסברה כי האם מתאימה יותר לטיפול היומיומי בילדים, אך כבר אז הותנתה המשמורת ביכולתה לאפשר את הקשר עם האב.
-
לאחר ההחלטה הראשונית, האם עברה גיאוגרפית עם הילדים למקום מרוחק ללא התייעצות או הסכמה של האב – מעבר שנתפס ע"י גורמי מומחים כניסיון להרחיק את הילדים מהאב.
-
לאורך השנים חלה הידרדרות בקשר בין הילדים לאב. ניסיונות לסייע באמצעות תסקירי רווחה, ועדות והדרכה – לא צלחו, והאם הערימה קשיים והציגה תעודות מחלה, ביטלה מפגשים, הערימה קשיים על ניסיונות אנשי מקצוע להיפגש עמה ועם הילדים ואף לא הגיעה לדיונים או פגישות שנקבעו.
נימוקי בית המשפט להחלטה
-
בית המשפט הסיק ממגוון תסקירים ועדויות כי האם פעלה לאורך זמן למחוק את דמותו של האב מהחיים של הילדים, לצמצם את אפוטרופסותו ולהפוך את התא המשפחתי לגרעין בו אין דמות אב.
-
פסק הדין עובר באופן שיטתי על הטענות נגד האב – בדיקות של תסקירי רווחה, חוו"ד פסיכיאטרית, בדיקות פוליגרף, וזיכוי מאשמת אלימות. ומסביר כי אין כל מסוכנות מצד האב, ומנגד, כי האם היא זו שפיתחה דפוס פעולה של ניכור הורי.
-
הדיווחים מהגנים ובתי הספר חיזקו את התמונה: הילדים לא מזכירים את האב, האם מתערבת ומתפרצת על צוותים כאשר מזוהה קשר של האב עם מוסדות החינוך, מונעת מידע מהרשויות, ומונעת מהילדים להתקשר לאב באמצעים הטכנולוגיים שהוקצו להם.
-
עו"ס יחידת הסיוע ציינה:
"ההתרשמות הכללית תהי, מאם שמצייתת להוראות למראית עין בלבד… מתקשה ומתנגדת לשתף פעולה באופן כן, ואינה מודעת לנזק המצטבר שהיא גורמת לילדיה בעוינות והחרדה המוקצנת שהיא מפעילה כנגד קשר תקין עם האב."
הטענות של הצדדים
-
האם טענה שההליך חריג ושגוי, מתבסס על תסקירים וחוות דעת לא עדכניים, וכי תפקידה כאם דואגת ומסורה צריך להכריע לטובתה; טענה שהנתק נוצר בשל אירועי אלימות מצד האב, הציגה קשיים לקיום הסדרי ראיה ודרשה פיקוח במרכזי קשר.
-
האב טען כי האם פעלה באופן שיטתי להפסיק כל קשר בינו לילדים, חתרה תחת החלטות בית המשפט, מנעה טיפול, ואפילו ערערה על החלטות שניתנו נגדו למרות שלא נמצא מסוכן – לכן טובת הילדים מחייבת העברת המשמורת לידיו, שיתאמץ להשיב את הקשר עם האם.
ההבחנה בין סרבנות קשר לניכור הורי
-
פסה"ד כולל דגש עקרוני של השופט שאול שוחט:
"עניין לנו, אפוא, בסרבנות קשר. עם זה סרבנות קשר אינה שם נרדף ל'ניכור הורי'. סרבנות קשר היא אחד המאפיינים של תופעת ה'ניכור ההורי' ואין די בעצם קיומה, וממילא יש לבחון את הרקע לה, האם היא מוצדקת ואם יש לה הסבר כלשהו. מעבר לכך, נכון לבחון אם קיימים מאפיינים נוספים מעבר לסרבנות הקשר שיש בהם כדי להצביע על 'ניכור הורי'- ובראש ובראשונה, לטעמי, פעילות מכוונת של המערערת לשלילה או הגבלה של האפוטרופסות הטבעית שיש למשיב על ילדיו. פעילות שכזו, מטרתה אחת, למחוק את דמותו של האב מעולמם של הילדים ולמצב בתודעתם משפחה גרעינית ללא דמות אב בתוכה … קיומה של פעילות כזו, ללא הצדקה, מטה את הכף לקביעה בדבר קיומה של 'תסמונת ניכור הורי' ולדעתי בדרגתה החמורה".
-
לפי פסיקת בית המשפט, ניכור הורי מחייב סרבנות קשר ללא הצדקה אובייקטיבית, דפוס פעולה שיטתי של אחד ההורים למנוע קשר בין הילדים להורה האחר, והצטברות ראיות שמקור ההתנכרות הוא ההורה המשמורן ולא סיבות אובייקטיביות כמו מסוכנות אמיתית או טראומה.
החלטת בית המשפט והדגשים טיפוליים
-
הוצגה המלצה לבצע את ההעברה בהליך הדרגתי ולא מידי, לשם הסתגלות הילדים לסביבתם החדשה, תוך מתן תוכנית טיפול לשני ההורים והילדים. בית המשפט קבע שחיוני שההורים ישתפו פעולה באופן מלא עם שירותי הרווחה, לצד פיקוח על ביצוע ההחלטה.
-
הובהר כי לא ניתן להסתפק בכך שהילדים מתפקדים היטב במסגרות חינוך – שכן דווקא היכולת של האם לטפח דפוסי הפרדה פסיכולוגיים, גם כשהיא "אמא מיטיבה" במובנים אחרים, מדגישה את חומרת הסינון והניכור.
ציטוטים מרכזיים מהשופטים
-
שופט שאול שוחט:
"ניכור הורי – כשמו כן הוא – תופעה המתגלית אצל ילדים להורים הנמצאים בסכסוך משמורת לגביהם, שבאה לידי ביטוי בהתנכרות של הילדים לאחד ההורים ללא כל צידוק לכך."
"רמת ניכור חמורה? פעילות מכוונת של ההורה המשמורן לשם מטרה אחת – לנתק כל קשר…"
"לא ניתן להסתפק בטענה שמדובר באם טובת לב, מסורה ומכילה – יש לראות מעבר לכך לדפוס הפעולה ולקביעות העובדתיות". -
סגן הנשיא יצחק ענבר:
"הוצאתם של הקטינים ממשמורתה של האם רחוקה, בלשון המעטה, מלהיות פתרון אידיאלי, אך בהינתן תסמונת ניכור הורי, בדרגה חמורה, שמטרתה למחוק את דמותו של המשיב מחייהם של הילדים ואשר כל הניסיונות לפעול להפגת הסוכלו ומסוכלים בשיטתיות על ידי המערערת, נראה כי מדובר ברע במיעוטו.".
-
השופטת יהודית שבח:
"אני מסכימה.".
פסק הדין קובע למעשה בהסתמך על שורה של ראיות משפטיות וטיפוליות כי טובת הילד אינה נמדדת רק ברמת המסוגלות היומיומית של ההורה המשמורן, אלא בעיקר ביכולתו לשמר ולטפח את הקשר עם ההורה האחר. במקרה בו מתגבשת תסמונת ניכור הורי חמורה, ובפרט כאשר ההורה מסכל את הטיפול כלשון בית המשפט, נדרשת התערבות דרסטית עד כדי העברת המשמורת, גם להורה שבעבר לא היה ההורה המשמורן.
השופטים מבססים את החלטתם על קשת רחבה של תסקירים, בדיקות, דיווחים והיסטוריית ההליכים, ומציבים קו ברור בין "קשיים בקיומם של הסדרי ראייה" לבין "ניכור הורי אקטיבי, שיטתי וללא הצדקה", תוך ציטוט נרחב מהספרות והפסיקה הישראלית.
דגש מיוחד ניתן להפעלת אמצעים טיפוליים משלבים ולשיתוף פעולה מלא לצד הקפדה על טובת הילד וראיית צורכי ההתפתחות הפסיכולוגית שלו על פני רצון ההורים והמסגרת הישנה.
ניכור הורי במהלך או לאחר גירושין פוגע בקשר בין הורה לילדו, אך באמצעות הליך משפטי מתאים ובליווי עורך-דין לדיני משפחה מיומן ומנוסה בניכור הורי חמור ניתן לשקם את הקשר, לשמור על טובת הילד ולמנוע פגיעה נוספת.